תגית: אבל

אני זוכרת שהייתי עייפה. עדיין בתוך מחלת הנשיקה שהתגלתה אצלי כמה שבועות קודם לכן. בכל זאת נסעתי ביום שישי בבוקר לפתח תקוה למפגש עם חברות מהקומונה התפוזית שלי. כל אחת הביאה בגדים שהיא כבר לא רוצה והפכנו את המפגש למסיבת החלפות. אני זוכרת שמצאתי קרדיגן לבן עבה ונעים. לבשתי אותו אחר כך בימים הארוכים של השהיה ליד טיפול נמרץ ובהמשך במחלקה הכירורגית. להמשיך לקרוא כל הפרטים (כמעט)

כבר 23 שנים, כשמגיע ינואר, מגיעה איתו גם עצבות. עצבות כזו שלא משתקת, אבל מלווה כל רגע לאורך החודש. זה החודש שבו נערכת האזכרה לאבא שלי. בחמש השנים האחרונות מתפרש הבלוז על חודשיים, כי חוץ מהאזכרה בינואר, נוספה לנו אזכרה לאמא שלי בפברואר. אצלנו במשפחה התקופה הזו מכונה "עונת האזכרות" (הומור שחור וזה). בכל אופן, בזכות הבלוג, השנה יש לי מקום לתמלל את הבלוז. פוסט בארבעה חלקים. להמשיך לקרוא בלוז ינואר-פברואר

ביום שאחרי השבעה כולם מתפזרים והבועה מתפוגגת.

ביום שאחרי השבעה יש תחושת הקלה כי כבר לא צריך לארח כל הזמן.

ביום שאחרי השבעה מגיעה גם בדידות עצומה. להמשיך לקרוא ביום שאחרי השבעה

עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה
לא איתה.

השיר הזה, שאותו כתבה תרצה אתר על אביה, נתן אלתרמן, מלווה אותי בערבי ראש השנה כבר כמה שנים. להמשיך לקרוא פוסט לערב חג

פוסט לא בהכרח קוהרנטי. להמשיך לקרוא מחשבות קצרות על התאבדויות

שיחה שקרתה באמת:

אני: שלום, באתי כדי לקבל אישור רפואי לחדר כושר
רופאת משפחה: אין בעיה, רק כמה שאלות קצרות. את בריאה בדרך-כלל?
אני: כן
רופאה: מחלות במשפחה?
אני: סבא מצד אחד וסבתא מצד שני עם סכרת ולאחי יש קרוהן
רופאה: וההורים — בריאים?
אני: הם לא בחיים
רופאה: ממה נפטרו?
אני: אבא שלי התאבד ואמא שלי נהרגה בתאונת דרכים
רופאה:
אני: זה בסדר, זה היה מזמן. להמשיך לקרוא הומור שחור

תהיי חזקה

יש לך בשביל מה לקום בבוקר

החיים חזקים מהכל

את מופלאה ונהדרת

מעוררת השראה

יש אור בקצה המנהרה

תמשיכי לחיות

בשביל הילדים שלך, את יודעת

להמשיך לקרוא דוּלָה של אֶבֶל