כל הפרטים (כמעט)

אני זוכרת שהייתי עייפה. עדיין בתוך מחלת הנשיקה שהתגלתה אצלי כמה שבועות קודם לכן. בכל זאת נסעתי ביום שישי בבוקר לפתח תקוה למפגש עם חברות מהקומונה התפוזית שלי. כל אחת הביאה בגדים שהיא כבר לא רוצה והפכנו את המפגש למסיבת החלפות. אני זוכרת שמצאתי קרדיגן לבן עבה ונעים. לבשתי אותו אחר כך בימים הארוכים של השהיה ליד טיפול נמרץ ובהמשך במחלקה הכירורגית. להמשיך לקרוא כל הפרטים (כמעט)

בלוז ינואר-פברואר

כבר 23 שנים, כשמגיע ינואר, מגיעה איתו גם עצבות. עצבות כזו שלא משתקת, אבל מלווה כל רגע לאורך החודש. זה החודש שבו נערכת האזכרה לאבא שלי. בחמש השנים האחרונות מתפרש הבלוז על חודשיים, כי חוץ מהאזכרה בינואר, נוספה לנו אזכרה לאמא שלי בפברואר. אצלנו במשפחה התקופה הזו מכונה “עונת האזכרות” (הומור שחור וזה). בכל אופן, בזכות הבלוג, השנה יש לי מקום לתמלל את הבלוז. פוסט בארבעה חלקים. להמשיך לקרוא בלוז ינואר-פברואר

פרשת שמות פוגשת את יום הלשון העברית

יום הלשון העברית נקבע ליום הולדתו של אליעזר בן יהודה — כ”א בטבת. השנה יום ההולדת יוצא בשבת של פרשת שמות, ולכבוד המאורע הפוסט הנוכחי מוקדש לקשר שבין משה רבנו ואליעזר בן יהודה. להמשיך לקרוא פרשת שמות פוגשת את יום הלשון העברית

הזכות לתת

ככל שידוע לי, אי שם בישראל יש גבר בן ארבעים ומשהו, אולי כבר הגיע לחמישים, שחוגג היום “יום הולדת” נוסף, חמש שנים אחרי השתלת מח עצם מוצלחת. הפייסבוק הזכיר לי את המאורע הזה היום, וחשבתי שזו הזדמנות מוצלחת לספר כאן על החוויה שלי כתורמת. להמשיך לקרוא הזכות לתת

ביום שאחרי השבעה

ביום שאחרי השבעה כולם מתפזרים והבועה מתפוגגת.

ביום שאחרי השבעה יש תחושת הקלה כי כבר לא צריך לארח כל הזמן.

ביום שאחרי השבעה מגיעה גם בדידות עצומה. להמשיך לקרוא ביום שאחרי השבעה

פוסט לערב חג

עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה
לא איתה.

השיר הזה, שאותו כתבה תרצה אתר על אביה, נתן אלתרמן, מלווה אותי בערבי ראש השנה כבר כמה שנים. להמשיך לקרוא פוסט לערב חג