כבר 23 שנים, כשמגיע ינואר, מגיעה איתו גם עצבות. עצבות כזו שלא משתקת, אבל מלווה כל רגע לאורך החודש. זה החודש שבו נערכת האזכרה לאבא שלי. בחמש השנים האחרונות מתפרש הבלוז על חודשיים, כי חוץ מהאזכרה בינואר, נוספה לנו אזכרה לאמא שלי בפברואר. אצלנו במשפחה התקופה הזו מכונה "עונת האזכרות" (הומור שחור וזה). בכל אופן, בזכות הבלוג, השנה יש לי מקום לתמלל את הבלוז. פוסט בארבעה חלקים. להמשיך לקרוא בלוז ינואר-פברואר

יום הלשון העברית נקבע ליום הולדתו של אליעזר בן יהודה — כ"א בטבת. השנה יום ההולדת יוצא בשבת של פרשת שמות, ולכבוד המאורע הפוסט הנוכחי מוקדש לקשר שבין משה רבנו ואליעזר בן יהודה. להמשיך לקרוא פרשת שמות פוגשת את יום הלשון העברית

על מלחמת הכוכבים, משפחה, נוסטלגיה, פמיניזם אופטימי ומה שביניהם. להמשיך לקרוא הכוח מתעוררת

ככל שידוע לי, אי שם בישראל יש גבר בן ארבעים ומשהו, אולי כבר הגיע לחמישים, שחוגג היום "יום הולדת" נוסף, חמש שנים אחרי השתלת מח עצם מוצלחת. הפייסבוק הזכיר לי את המאורע הזה היום, וחשבתי שזו הזדמנות מוצלחת לספר כאן על החוויה שלי כתורמת. להמשיך לקרוא הזכות לתת

קצת על פמיניזם וחוש הומור. להמשיך לקרוא "לא חייבים להפוך כל בדיחה טובה למאמר"

ביום שאחרי השבעה כולם מתפזרים והבועה מתפוגגת.

ביום שאחרי השבעה יש תחושת הקלה כי כבר לא צריך לארח כל הזמן.

ביום שאחרי השבעה מגיעה גם בדידות עצומה. להמשיך לקרוא ביום שאחרי השבעה

או: איך למדתי לשחק שש-בש בזמן שאבא שלי עמד בפני משפט צבאי

להמשיך לקרוא אות חיים

עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה
לא איתה.

השיר הזה, שאותו כתבה תרצה אתר על אביה, נתן אלתרמן, מלווה אותי בערבי ראש השנה כבר כמה שנים. להמשיך לקרוא פוסט לערב חג

פוסט לא בהכרח קוהרנטי. להמשיך לקרוא מחשבות קצרות על התאבדויות

שיחה שקרתה באמת:

אני: שלום, באתי כדי לקבל אישור רפואי לחדר כושר
רופאת משפחה: אין בעיה, רק כמה שאלות קצרות. את בריאה בדרך-כלל?
אני: כן
רופאה: מחלות במשפחה?
אני: סבא מצד אחד וסבתא מצד שני עם סכרת ולאחי יש קרוהן
רופאה: וההורים — בריאים?
אני: הם לא בחיים
רופאה: ממה נפטרו?
אני: אבא שלי התאבד ואמא שלי נהרגה בתאונת דרכים
רופאה:
אני: זה בסדר, זה היה מזמן. להמשיך לקרוא הומור שחור