פעם מזמן בחיים אחרים הייתה לי אמא והייתי מתקשרת להתייעץ איתה והיו לנו ערבי שישי ביחד וסופי שבוע משפחתיים וזמן של צחוק ודגדוגים עם הנכדים.
אבל היום לפני 15 שנה היא נפצעה אנושות בתאונת דרכים בדרכה להשתלמות בתיכון שבו לימדה. היא הגיעה לבית החולים מורדמת ומונשמת. אחרי שבוע בטיפול נמרץ אבדה התקווה להציל אותה, והיא הועברה לחדר במחלקה הכירורגית כדי שנוכל להיפרד ממנה. כעבור שבוע נוסף היא נפטרה.
כבר כמה ימים שאני לא מצליחה למצוא מילים. יש לי כל כך הרבה מה להגיד – ושום דבר לא מצליח להכיל ולהעביר את מה שאני מרגישה.
אני רוצה לספר שעד היום היא מתיישבת לי מידי פעם על הכתף ומזכירה לי שמה שצריך לקרות קורה – ולא תמיד מה שחשבנו שצריך או בדרך שחשבנו שיקרה. והיא תמיד צודקת כמובן.
אני רוצה לספר איך אני מקבלת ממנה מידי פעם דרישות שלום וסימנים.
אבל הכל מרגיש נורא סתמי.
אז נותנת היום לשני שירים לעשות את העבודה. בערך.
חלומות שמורים / אהוד מנור ומתי כספי
כל הפיד שלי מדבר על מתי כספי שנפטר היום, ופוסט אחד שקפץ לי במקרה הזכיר לי איך לקראת יום השנה הראשון אחרי התאונה התנתקתי מהעולם לכמה ימים (ולילות) והכנתי אלבום לופה משפחתי עם המתכונים שלה שאספנו מכל בנות ובני המשפחה ועם תמונות מכל הזמנים. את האלבום חתמנו עם השיר ״חלומות שמורים״ שבו אהוד מנור מצליח לזקק בדיוק מדהים איך טעם וריח יכולים לעורר את הזכרונות בצורה כה מוחשית עד כדי כך שנדמה לשנייה שאנחנו שוב ביחד אצלה בבית ביום שישי אחה״צ.
ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה
ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.
אי אז, לפני 14 שנה, אחרי שסיימתי לערוך את האלבום ושלחתי להדפסה, הביצוע של כספי התנגן בטלפון שלי בלופ אינסופי במשך כמה ימים טובים. אני זוכרת שהרגשתי כאילו משקולת של טון ירדה לי מהכתפיים.
המכתב / אלטון ג׳ון
במחזמר בילי אליוט יש שיר שנקרא ״המכתב״. אמא של בילי מתה כשהוא היה בן 8 והשאירה מכתב שהוא אמור היה לקרוא בגיל 18, אבל הוא לא התאפק וקרא אותו קודם. בסצנה הזו, המורה לבלט של בילי מבקשת ממנו להביא משהו אישי שלו, והוא בוחר להביא את המכתב.
בשיר הזה, במכתב הזה, אמא שלו מתאבלת על כך שלא תזכה לראות אותו צומח ומתפתח, ולצד זאת מחזקת אותו, מעודדת אותו להיות תמיד עצמו, ומזכירה לו שהיא תמיד איתו.
But please, Billy
Know that I was always there
I was with you through everythingBut please, Billy
Know that I will always be
Proud to have known you
Proud that you were mine
Proud in everythingAnd you must promise me this, Billy
In everything you do
Always be yourself, Billy
And you always will be true
בסוף השיר, המורה אומרת לבילי: ״אמא שלך הייתה ודאי אדם מאוד מיוחד״ –
והוא עונה לה: ״לא, היא פשוט הייתה אמא שלי״.
וזה אולי כל הסיפור.
אני אוהבת אותך אמא, ומתגעגעת בלי סוף.