לדלג לתוכן

חיה בסרט

אני? בלוגרית? כל אחד ואחת מאיתנו מרגישה לפעמים שהחיים הזויים במיוחד, עד כדי כך שאם הם היו מוגשים כתסריט הוליוודי הם היו נדחים בשל אי-אמינות. חלקים גדולים מחיי הם כאלה. אז מתחילה לכתוב ונראה לאן זה יתפתח.

סינדיקציה

לקבלת עדכונים ב-RSS, ניתן ללחוץ כאן לקבלת עדכונים במייל ניתן להירשם כאן

פוסטים אחרונים

  • לב שבור – פוסט אורחת
  • יש כאן הכל, אבל אין אותך
  • אין קץ לאין שובך
  • ומאוד לא פשוט לחכות
  • יום הזיכרון שלי

תגובות אחרונות

  • חנה תדהר על לב שבור – פוסט אורחת
  • LutherGom על יום הזיכרון שלי
  • Tommyarify על יש כאן הכל, אבל אין אותך
  • יעל אדמי על יש כאן הכל, אבל אין אותך
  • תגית על אין קץ לאין שובך

ארכיונים

  • אוגוסט 2025
  • אפריל 2025
  • ינואר 2025
  • אוגוסט 2024
  • אפריל 2023
  • מרץ 2023
  • אוגוסט 2022
  • דצמבר 2021
  • מרץ 2021
  • אוגוסט 2020
  • פברואר 2020
  • ינואר 2020
  • אוגוסט 2018
  • יוני 2018
  • פברואר 2018
  • ינואר 2018
  • אוקטובר 2017
  • אפריל 2017
  • פברואר 2017
  • ינואר 2017
  • אוקטובר 2016
  • ספטמבר 2016
  • יולי 2016
  • יוני 2016
  • מאי 2016
  • אפריל 2016
  • פברואר 2016
  • ינואר 2016
  • דצמבר 2015
  • נובמבר 2015
  • אוקטובר 2015
  • ספטמבר 2015
  • אוגוסט 2015
  • יולי 2015
  • יוני 2015

קטגוריות

  • Uncategorized
  • אבל ואובדן
  • אקדמי
  • היסטוריה
  • חברות
  • מדע בדיוני ופנטזיה
  • משפחה
  • סיפורים מהחיים
  • סרטים וסדרות
  • פמיניזם
  • פרשת השבוע
  • קנדה
  • רגשות
  • ריקוד
  • שלום

חודש: אוקטובר 2015

אות חיים

אות חיים

או: איך למדתי לשחק שש-בש בזמן שאבא שלי עמד בפני משפט צבאי

להמשיך לקרוא אות חיים

פורסם בתאריך 20 באוקטובר 20159 באוגוסט 2020קטגוריות היסטוריה, משפחה, סיפורים מהחייםתגיות אבא, איתור נעדרים ושבויים, היסטוריה, משפחה, משפט, צבא7 תגובות על אות חיים
פועל על WordPress